מדוע פרישתו של Falcon 9 של SpaceX כופה תחרות על כושר הרקטות של ארה״ב

SpaceX מתכננת להפסיק את Falcon 9, הרקטה שנשאה כמעט את כל שיגורי המסלול האמריקאיים במהלך השנים האחרונות, תוך הסטת משאבי ייצור והשיגור לכיוון כלי הרקטה Starship הגדול יותר, על פי דיווחים של Politico, Yahoo News, והדיווח נפרד של Foreign Policy. לוח הזמנים והגדרות של רקטות חלופיות הם כעת שאלות מרכזיות לכוח האוויר של ארה״ב וחברות הלוויין המסחריות כאחד.

מה SpaceX בעצם עושה

דיווח של Foreign Policy מצביע על כך ש-SpaceX מתכננת לבצע את משימות הרכיבה השותפת האחרונות של Falcon 9 בסביבות 2028, כשהמטרה היא פרישה מלאה של הרקטה בסביבות 2030, כאשר החברה משנה את משאבי המפעל ותחנות השיגור ל-Starship. Falcon 9 בוצעה כמעט 700 משימות עם שיעור הצלחה העולה על 99 אחוז, על פי Foreign Policy, וחשבונה לכ-85 אחוז מכל שיגורי המסלול האמריקאיים בשנת 2025, נתון שאליו התייחסו גם בדיווח של Politico דרך Yahoo News.

כל החריצים של Falcon 9 עד שנת 2028 כבר הוזמנו, עם רשימת המתנה, על פי Foreign Policy, מה שמשמעותו שהלחץ צפוי לתגבר בחדות ברגע שקצב הטיסה של הרקטה יתחיל להירד.

מדוע כוח האוויר דואג

על פי דיווח Politico (דרך Yahoo News), כוח האוויר ניסה לאחרונה לשמור שיגורים לשלוש משימות לוויין עתידיות - שתיים מהן לסוכנות פיתוח החלל - אך SpaceX סירבה, וחברת רקטות אחרת לא הציעה אף אחד. דובר של כוח האוויר, הגנרל-תא Eric Zarybnisky, הכיר בחיכוך במהלך המעבר, כשאמר: ״זמנית, יש דברים שנצטרך להתמודד איתם, שוב, כשחברות אספקה חדשות יחלו לטוס.״ קצין בעבר של כוח האוויר, שלא צויין שמו, היה ישיר יותר, אומר לכתב: ״לכולם יש בעיות, אז כוח האוויר קצת מדאיג לגבי שיגור."

הבעיה הטכנית הבסיסית היא שה-Starship בנויה סביב עיצוב ״flat stack״ כפי שהדיווח של Politico מתאר אותו, המותאם לשיגור מספר גדול של לוויינים בסגנון Starlink, בעוד שרוב הלוויינים הביטחוניים בנויים עבור תא כarga גדול מסוג זה שמספקים Falcon 9 וכיסוי עומס שלו. כוח האוויר אמר שהוא פתוח לשימוש בסופו של דבר בـ Starship, אך התאמות הנדסיות עדיין נדרשות הן בצד הרקטה והן בצד עיצוב הלוויין.

מדוע האלטרנטיבות הקיימות אינן מוכנות גם

הבעיה היא לא רק בנוגע להפחתה של SpaceX - זה שארה״ב אין גיבוי מוכח במלואו באותו קנה מידה. רקטת Vulcan של United Launch Alliance הייתה מוגבלת בתחילת 2026 בגלל בעיות חיזוק רקטות מוצק, על פי Yahoo News/Politico, בעוד שרקטת New Glenn של Blue Origin התפוצצה על ספסל השיגור בפלורידה במאי 2026, כאשר הספסל אינו צפוי לחזור לשירות עד 2027, על פי אותו דיווח. Foreign Policy מציינת גם שסוכנות הרקטות האירופית Arianespace משגרת בערך 10 משימות בשנה כנגד יותר מ-150 של SpaceX, ותסתמך על שלבים ראשונים שאינם ניתנים למשוב שמחזיקים בעלויות גבוהות יחסית.

הדור הבא של רקטות הרמת בינוני אמריקאיות

ארבע חברות אמריקאיות מפתחות כלי הרמה בינוניים חדשים שנועדו בסופו של דבר לתחוס בפער שנשאר על ידי Falcon 9, על פי דוחות שנאספו על ידי Digital Today. אף אחד מהם לא טס עדיין.

גם אם הלוח הזמנים הזה מתקיים, Foreign Policy מציינת שקיבולת שיגור ״לוקחת זמן לבנות״, וכל ארבע התוכניות מתמודדות עם הסיכונים ההנדסיים או בעיות שרשרת ההספקה שלהם, כלומר פער של מספר שנים בין הפחתת Falcon 9 לכל חלופה הרמה בינונית אמריקאית הדומה נחשבת כסביר על ידי הערוצים שסקרו.

כיצד הסיפור נקרא בחו״ל

מחוץ לארה״ב, המעבר של Falcon 9 מתוגבר בחלקו כפתח גיאופוליטי. מאמר דעה ב- China Daily Hong Kong Edition, שנכתב על ידי Quentin Parker, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת הונג קונג, טוען שהפער בקיבולת השיגור המתקבל יכול להאיץ את הגיוונון של גישה לחלל גלובלית מתוך תלות בספק מערבי יחיד, כנראה להטבת תוכניות שיגור של סין, הודו ואירופה. אותו חתיכה מציינת גם כי Starship עצמה כשלה חמש פעמים מתוך 14 שיגורים, פער אמינות בהשוואה לـ Falcon 9 שהוא הוסיף אי-ודאות כמה מהר SpaceX יכול למלא את הפער שהיא יוצרת.

בינתיים, אופרטורים לוויין מסחריים וכוח האוויר מתמודדים עם אותו אילוץ בסיסי: הרקטה שנשאה את רוב התנועה במסלול אמריקני מושבתת לפני שהירים שלה - בין אם Starship של SpaceX או כלים הרמה בינוניים תחרותיים - הוכחו שהם יכולים להתמודד באותו קנה מידה ואמינות.